אתמול בלילה רבין מת. דרסה אותו וספה עם סירה. רבין מת על המקום, הנהג של הווספה נפצע קשה ואיבד את ההכרה, ובא אמבולנס ולקח אותו לבית חולים. ברבין הם לא נגעו אפילו, מרוב שהיה מת ושאי-אפשר היה לעשות כלום. אז אני וטיראן לקחנו אותו וקברנו אותו אצלנו בחצר. אחרי זה בכיתי. וטיראן הדליק לעצמו סיגריה, ואמר לי שאני אפסיק, כי זה מעצבן אותו שאני בוכה. אבל אני לא הפסקתי, ואחרי דקה גם הוא בכה. כי כמה שאהבתי את רבין, הוא אהב אותו אפילו יותר. אחר כך הלכנו לבית של טיראן, ובחדר מדרגות חיכה שוטר שרצה לעצור את טיראן, כי הנהג של הווספה עם הסירה, שחזר כבר להכרה, הלשין לרופאים בבית חולים שטיראן הרביץ לו בקסדה עם לום. השוטר שאל את טיראן למה הוא בוכה וטיראן אמר לו “מי בוכה? יא, שוטר-פאשיסט-מניאק. “והשוטר הוריד לו כאפה, ואבא של טיראן יצא, וביקש את הפרטים של השוטר, והשוטר לא הסכים לתת, ותוך חמש דקות כבר יצאו אולי איזה שלושים איש. והשוטר אמר להם שיירגעו, והם אמרו לו שהוא בעצמו יירגע, והתחילו דחיפות, וכמעט נהיה עוד פעם מכות. בסוף השוטר הלך, ואבא של טיראן הושיב את שנינו בסלון שלהם, נתן לנו ספרייט, ואמר לטיראן שיסביר לו מה קרה, מהר, לפני שהשוטר חוזר עם תגבורת. וטיראן אמר לו שהוא הרביץ למישהו עם לום, אבל לאחד שהגיע לו, ושההוא הלשין במשטרה. ואבא של טיראן שאל על מה בדיוק הגיע להוא, ואני ישר ראיתי שהוא כועס. אז סיפרתי לו שהזה עם הווספה התחיל, כי קודם הוא עלה עם הסירה על רבין, ואחר כך קילל אותנו, וגם נתן לי סטירה. ואבא של טיראן שאל אותו אם זה נכון. וטיראן לא ענה, אבל עשה כן עם הראש. ראיתי עליו שהוא מת לסיגריה אבל מפחד לעשן ליד אבא שלו

昨天晚上拉宾死了。一辆带挎斗的踏板摩托车轧到了它。拉宾当场就死了，摩托车司机受了重伤不省人事，救护车来把他送去了医院。而拉宾呢，人们连碰都没碰它一下，主要是它确实是死了，做什么也无济于事。于是我和提兰就把它带走埋在了我家的院子里。完了之后我哭了，而提兰给自己点了根烟，对我说让我别哭了，因为我哭起来让他很烦躁。可我还是哭个没停，一分钟后他也哭了。因为我已经真的是非常爱拉宾了，而他只会比我更爱它。后来我和提兰一起回他家，在楼道里有个警察正等着想要扣下提兰，因为那个挎斗摩托车的司机醒过来了，告诉了医院的医生说提兰用撬棍照着头盔上打了他。警察问提兰为什么在哭，提兰却回答说：「谁哭了？你个脑残法西斯条子。」警察就给了他一巴掌，然后提兰的爸爸出来了，让警察提供他的个人信息，警察不干，结果五分钟不到就围上来了恐怕有三十多个人。警察让大家给他冷静一点，大家对他说他自己才应该冷静一下，然后就开始推搡，差一点又要打起来。最终警察走了，提兰的爸爸让我们两个在他们家客厅里坐下，给我们拿了雪碧，然后对提兰说，他最好赶在警察带人重新过来之前，赶紧给他解释解释究竟发生了什么。提兰对他说，他用撬棍打了个人，不过是那人活该，而就是那个家伙报的警。提兰的爸爸问他到底什么叫那人活该，立马我就看到他烦躁了起来。于是我就跟他解释说，都是那个骑摩托车的开的头，先是他的摩托车挎斗轧到了拉宾，后来他又骂我们，还打了我一巴掌。提兰的爸爸问他是不是这样，提兰没回答，不过点了点头。我看得出来，他烟瘾正犯得厉害，却又不敢在他爸爸边上抽烟。

את רבין מצאנו בכיכר. איך שירדנו מהאוטובוס ראינו אותו. הוא היה אז עוד גור, ורעד מקור. אני וטיראן ועוד ילדה אחת שפגשנו שם, מצופי צהלה, הלכנו לחפש לו חלב, אבל באספרסו-בר לא רצו להביא לנו, ובבורגר-ראנץ‘ לא היה להם כי הם מקפידים על כשרות. בסוף מצאנו מיני-מרקט בפרישמן שנתן לנו שקית וגם קופסה ריקה של קוטג‘ ואנחנו מזגנו לו את החלב והוא שתה את הכל בשלוק. והצופה מצהלה, שקראו לה אבישג, אמרה שאנחנו צריכים לקרוא לו שלום, כי רבין מת למען השלום, וטיראן עשה עם הראש כן, כן, וביקש ממנה את הטלפון שלה, והיא אמרה לו שהוא דווקא חמוד אבל שיש לה חבר חייל, ואחרי שהיא הלכה, טיראן ליטף את הגור ואמר שבחיים לא נקרא לו שלום כי שלום זה שם של תימני, ושנקרא לו רבין, ושגם ההיא מצדו יכולה ללכת להזדיין עם החייל שלה, כי אולי הפנים שלה יפות, אבל הגוף שלה עקום לגמרי

拉宾是我们在一个广场上发现的。当时我们刚从公交车上下来，一眼就看到了它。那会儿它还是只小奶猫，冷得瑟瑟发抖。我，提兰，还有另一个女孩，她是我们在那儿遇到的一个来自富人区的女童军队员，我们一块儿四处去给它找牛奶喝，可是咖啡厅不愿意给我们牛奶，而连锁的汉堡店里没有奶，因为他们严守教规只做洁食，肉和奶不能混着卖。最后是我们在弗里施曼大街找到的一个小超市给了我们一袋奶和一个空的酸奶盒子，我们就把奶倒在盒子里喂它，它狼吞虎咽地一口气喝光了。那个富人区来的童子军女孩，名叫阿维什格，她跟我们说应该给它取名叫沙龙，和平的意思，因为拉宾就是在这里为了和平而死的。提兰连连点头，问女孩要她的电话号码。女孩对他说，他倒是很可爱，不过她已经有一个在军队的男朋友了，等她走后，提兰抚摸着小猫说我们一辈子也不会管你叫沙龙的，因为沙龙是个小家子气名字，我们要叫他拉宾，还有，照他看来，就让那个娘们儿去肏她那个当兵的好了，因为兴许她的脸还算好看，可是身材完全就是个畸形。

אבא של טיראן אמר לטיראן שיש לו מזל שהוא קטין, אבל שהפעם אולי גם זה לא יעזור, כי להרביץ עם לום זה לא לגנוב מסטיק במכולת. וטיראן המשיך לשתוק, ואני הרגשתי שהוא הולך לבכות עוד פעם. אז אמרתי לאבא של טיראן שהכל בגללי, כי כשרבין נדרס אני קראתי לטיראן, ואמרתי לו על רבין. והנהג של הווספה, שבהתחלה דווקא היה נחמד והצטער, שאל אותי מה אני צועק. ורק כשהסברתי לו שלחתול קוראים רבין, רק אז הוא התעצבן ונתן לי סטירה. וטיראן אמר לאבא שלו “החרא הזה לא עצר בעצור, דרס לנו את החתול, ועוד אחרי זה הביא לסיני סטירה, מה רצית, שאני אשתוק לו?” ואבא של טיראן לא ענה והדליק לעצמו סיגריה, ובלי לעשות מזה עניין, הדליק לטיראן אחת גם. וטיראן אמר שהכי טוב שאני אתחפף הביתה עכשיו, לפני שהשוטרים באים, ככה שלפחות אני לא אהיה בעסק. ואני אמרתי לו שזה לא מתאים. אבל גם אבא שלו התעקש

提兰的爸爸对提兰说，他还未成年，算是走了运了，不过这次情况恐怕也不会好到哪去，毕竟用撬棍打人和去杂货店偷个口香糖可完全不是一码事。提兰还是一声不吭，我觉得他又要哭了。于是我对提兰的爸爸说，这一切都怪我，因为拉宾被轧死的时候是我叫了提兰，又跟他讲了拉宾的事情。那个摩托车司机一开始本来挺客气的，也道歉了，还问我为什么哭成那样。只是在我跟他说了猫的名字叫作拉宾之后，就是在那之后，他就变得很不高兴，还扇了我。提兰对他爸爸说：「那个王八蛋没在停车标志那停车，轧死了我们的猫，而且之后还打了西奈一巴掌，你想要我怎样，一声不吭就让他走了？」提兰的爸爸没回答，而是给自己点了根烟，没把这当成什么大事儿似的，又给提兰也点了根。提兰说最好是我现在就消失掉回家里去，别等警察又来了，这样至少我不用被卷进来。我跟他说这不合适。可是他爸爸也坚持这样说。

לפני שעליתי הביתה עצרתי לרגע ליד הקבר של רבין וחשבתי על מה היה קורה אם לא היינו מוצאים אותו, על איך החיים שלו היו נראים אז. אולי הוא היה קופא מקור, אבל רוב הסיכויים שמישהו אחר היה לוקח אותו הביתה, ואז הוא גם לא היה נדרס. הכל בחיים זה שאלה של מזל. אפילו רבין המקורי, אם אחרי ששרו שיר לשלום במקום לרדת ישר מהבמה היה מחכה קצת, הוא היה עוד חי, ובמקום זה היו יורים בשמעון פרס, ככה לפחות אמרו בטלוויזיה, או שאם להיא בכיכר לא היה חבר חייל והיא כן היתה נותנת לטיראן את הטלפון, והיינו קוראים לרבין שלום, אז גם ככה הוא היה נדרס אבל לפחות זה לא היה נגמר במכות

我到家之前在拉宾的墓旁停了一会儿，心里想着，要是我们当初没有发现它，会发生些什么，那样的话它的生命又会是个什么样子。也许它已经冻死了，不过更有可能的是会有别人把它带回家，那样它也就不会被轧死了。活着这件事完全就是个运气的问题。哪怕对本来的那位拉宾来说，在人们唱完《和平之歌》后，要是他没有立刻走下舞台，而是稍稍多等了一会儿，他可能就还活着，中枪的大概就是西蒙·佩雷斯了——至少电视上的人们是这么说的。又或者说，要是在广场上的那个女孩没有什么当兵的男朋友，要是她当时给了提兰电话号码，要是我们就给拉宾取名叫了沙龙，要是这样的话，哪怕它最终还是被轧死了，事情最后应该也不会闹到打起来的地步吧。